פנס לתאורת ניידת חיצונית קלה

ניתן לייחס את הפיתוח של כלי תאורה ניידים לשלב המוקדם של התפתחות החברה האנושית - החברה הפרימיטיבית. מאז שבני אדם למדו לקדוח עצים כדי לעשות אש, תאורה ניידת חוותה את תהליך הפיתוח מאש, שמן, נרות ועד פנסים. כלי תאורה ניידים עברו שינויים רבים, כולל לפידים, מנורות שמן, נרות, מנורות נפט, פנסי נורות ליבון, פנסי נורות קסנון ופנסי LED. מנורות שמן עברו מספר שיפורים. השמן המשמש במנורות שמן הוחלף משמן מן החי לשמן צמחי, ולבסוף לנפט. על מנת למנוע את כיבוי האש ברוח, אנשים הוסיפו כיסוי למנורת השמן. מכיסוי הנייר המוקדם ועד לכיסוי הזכוכית, מנורות שמן כאלה אינן מפחדות מרוח והן נוחות לתאורה ניידת חיצונית. בזמן השימוש במנורות שמן לתאורה, בני אדם עדיין מחפשים שיטות תאורה ניידות אחרות. בסביבות המאה ה-3 לפני הספירה, מישהו הכין נרות משעוות דבורים. עד המאה ה-18 הופיעו נרות העשויים מפרפין וייצור המוני על ידי מכונות. לפני יותר מ-100 שנה המציאו הבריטים את מנורת הגז, שעשתה צעד גדול קדימה בדרך התאורה האנושית. כלי ההדלקה הנעים כמו לפידים, נרות, מנורות שמן ומנורות גז לא יצאו מהאש, והם כולם מוארים באור הנפלט משריפת החומר. בסוף המאה ה-19 המציא אדיסון את הנורה החשמלית, ששכתבה את ההיסטוריה של התאורה האנושית מאז, ובני האדם נכנסו לעידן התאורה החשמלית.